“אדם אחד מניח פרחים על קבר אשתו ופתאום רואה סיני שם צלחת מלאת אורז על הקבר הסמוך. שאל את הסיני: “אתה באמת חושב שהמת ייצא מהקבר לאכול את האורז?” ענה לו הסיני: “כן, כשאשתך תצא להריח את הפרחים”.
כשיזמינו אותי לבקר בפלנטה אחרת ביקום, לא אהיה מופתעת בכלל ממנהגים חדשים, מאוכל לא מזוהה, הייתי ביפן וזה הכין אותי למאורע הזה יפן, ארץ הניגודים וההפתעות. ארץ עם טכנולוגיה מהמתקדמות בעולם שמשלבת גם מסורת עתיקה וביחד יוצרת בליל בלתי הגיוני של ריחות, מראות, מנהגים שכל מי שמבקר בה מופתע ונשאב לתוכה בהתפעלות ובסקרנות. ארץ הגישות, סמוראים, האבקות סומו, קיסרים.
ארץ שבעבר הייתה אכזרית, רווייה במלחמות פנימיות ובהווה מלאה בשקט, שלום ופייסנות.
ניתן לנסוע ברכבות דחוסים כמו סרדינים ללא חשש שיכייסו אותך. רכבות מודרניות עם עמידה מדויקת להפליא בלוחות הזמנים.
נקיון בכל מקום…את הלכלוך זורקים בבית! לכן אין פחי אשפה בשום מקום. הערים ושמורות הטבע נקיים להפליא.
שירותים נקיים ומשוכללים בכל פינה, כוללים חימום, בידה, שטיפה, ייבוש…אפילו לשומר בבוטקה באמצע השדה בסוף העולם שמאלה דואגים לנוחיותו.
הם מגדלים חיות מחמד במקום ילדים, עם חנויות גדולות ומשוכללות לנוחיותם, כולל עגלות, תלבושות, חיתולים ומה לא. אימפריה של
ממש והכל למען החיות ובעליהם.
ארץ של מכוניות מרובעות וקטנות, גנים קטנים ומטופחים, אנשים קטנים ומכל זה בכמויות בלתי נתפסות.
זאת המדינה, אני חושבת היחידה בעולם, שאתה יכול להגיד שאתה ישראלי ומתפעלים ממך, מכבדים אותך ומחייכים חיוך רחב ומברכים אותך בשלום ידידותי.
ארץ של אנשים ללא גיל שמקדשים את המסורת. תיירות פנים מפותחת. אוהבים שהזרים יבואו לבקר אבל שלא יחיו ביניהם.
האוכל מוזר ובטעמים לא מוכרים. לצמחוני – טבעוני אין טעם לקיים טיול קולינרי ביפן, דגים, פירות ים ובשר בכל מקום. אפילו כשמכינים קציצת טופו, הרוטב בשרי כי “זה יותר טעים”.
מול כל הקידמה ישנה המסורת:
ארץ בה הדתות המקובלות הן שינטו ובודהיזם, דת יפנית מיוחדת, מלאה במקדשים לחוד וביחד.
אפשר לפגוש גננים ונזירים מטפלים בגנים ומעשבים בישיבה על הקרקע בפינצטה
או תולשים עשבים מהקירות בעזרת סנפלינג
ואפילו מאכילים צבי ים בברכות שבגנים, בכפית.
בחמש אחר הצהרים, מושמעת אותה מנגינה בכל ערי יפן, כדי לבשר על סיום יום העבודה הפורמלי. יחד עם זאת, בשמונה בערב, אפשר לשמוע קולות הקשה של מקלות. אנשים עובדי עירייה עוברים ברחובות מקישים במקלות עץ כדי לוודא שהתושבים לא שכחו ברזים פתוחים וכן מזכירים לתושבים לכבות את הגז לפני שהולכים לישון, על מנת למנוע שריפות.
היה לנו המזל שנופר, ביתי הבכורה, חיה כבר 6 שנים ביפן ומכירה את הילכות המקום, מסורות והכי חשוב את השפה.
יחד איתה יכולנו לחוות יפן אחרת, מלאה בניגודים וקסם