פסח – לצאת מהעבדות אל הלא נודע

סיפור מתוך כתבה של ליהי לפיד:

בערב החג, באמצע קדחת ההכנות, הצצתי בדואר, ובין כל החשבונות מצאתי מעטפה מחברתי המופלאה אורנה. עצרתי הכל, לקחתי הפסקה יזומה ופתחתי אותה. בפנים חיכתה לי הפתעה. היא שלחה לי במתנה סיפור לחג.

בסיפור נזכרת הסופרת איך בהיותה צעירה היא התלוננה בפני סבא שלה על אורך הסדר ועל המלמולים הלא ברורים, ועל זה שהיא כמעט התעלפה מרעב.

הסב ישב מולה וסיפר לה על יציאת מצרים במילים שלו. סיפר איך היו אבותינו עבדים, כמה הם סבלו, ואיך משה ביקש מאלוהים שיצילם מידי פרעה הרשע והעקשן.

אלוהים היכה בו והיכה עוד, עד מכת הבכורות הנוראה, שהכניעה את העקשן וגרמה לו לשחרר את עמישראל האומלל והסובל.

ואז, סיפר הסבא, משה בישר לעם על החופש שקיבלו. “והם היו מאושרים?”, שאלה הנכדה את הסבא.

“לא”, הוא אמר לה, “הם מאוד נבהלו. הם פחדו ללכת למדבר, הם לא ידעו, מה הם יאכלו שם, איפה יישנו ולאן הם אמורים להגיע אם ישרדו.

הנכדה התפלאה שעם ישראל לא שמח להשתחרר. גם אני הופתעתי, ואף בדקתי בכתובים. אכן בני ישראל הכואבים, העבדים, האומללים, לא קפצו בגיל כשמשה הודיע שהם משוחררים.

מוזר שהם לא שמחו, הרי לא יכול להיות להם יותר גרוע, וכך אמר לה הסבא:

“נשומהל’ה, הבחירה שאנשים צריכים לעשות היא אף פעם לא בין עבדות לחירות. היא בין עבדות לבין הלא נודע”.

הסיפור מופיע בספר “ברכות סבי”, מאת רחל נעמי