לא לפחד מהפחד

לפני כחודש אבא שלי נפטר ובאותו הרגע הבטחתי לעצמי להפסיק לפחד.

החלטתי להתמודד עם נושא הפחד בכל מקום שהוא משתלב בדרכי. במצבים משפחתיים מסובכים, לפני פגישות חשובות יותר וחשובות פחות, לפני מבחנים, לפני טיפולים רפואיים מלחיצים כמו למשל ביקור אצל רופא השיניים. בקיצור, בכל מקום שבו הפחד מופיע ואני חשה שהוא ממלא אותי במתח –  החלטתי להתמודד איתו.

כמו במילות השיר של שלמה ארצי ודודו טסה: “לא לפחד מהפחד”

החלטתי להתחיל ולהתמודד בדבר שבו הפחד הכי מוחשי לי, הגוף שלי. מי שמכיר אותי, יודע שאינני מחובבי הספורט ובפרט לא כאשר זה דורש השקעה מצידי. אך מצד שני, אני מאוד מודעת לחשיבות של הפעילות הספורטיבית על מנת לתחזק את הכלי המיוחד הזה שאמור ללוות אותי במשך המסע המרתק בחיי אלה כלומר, הגוף שלי.

הרופאים ממליצים שעל מנת להוריד את לחץ הדם והכולסטרול, יש לאמץ אורח חיים נכון, שעיקרו תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית. ידוע שלתקן תקלה, יקר בהרבה מאשר לבצע פעולות פשוטות אשר נועדות למנוע אותה מלכתחילה. כמו שאנחנו מקפידים לתחזק את הרכב שלנו כדי שיסע בבטחה כך עלינו גם לדאוג לתחזק את גופנו. בשני המקרים, ברור, מובן וממש לא פשוט לבצע (בעיקר כשהדברים נוגעים לגופנו).

אז זאת המשימה הראשונה שהצבתי לעצמי: הליכות יומיומיות כולל שישי ושבת.

במשך 30 יום, אני קמה כל בוקר ב-5:20, נועלת מייד נעלי ספורט, לובשת בגדים חדשים, שקניתי לעצמי לצורך משימה חשובה זו ויוצאת לדרך לראות את הזריחה המדהימה שב – “שביל אוהד” המשקיף על נחל ציפורי ביישוב שלי, נופית. כל יום אני מקפידה לשנות מסלול על מנת לתרגל את המוח לא להישאר במקום הנוח והמוכר אלא לאתגר את עצמי כל הזמן. לא לפחד משינוי, כבר אמרתי לא?… תאמינו לי:  בשבילי זה אתגר אמיתי, ספורט ואני לא הולכים ביחד! בכל אופן, אני מצליחה ואני מרגישה נהדר כל פעם שאני מסיימת את המסלול שקבעתי לעצמי באותו היום. ההתמדה וכוח הרצון מאוד חשובים להצלחה. כל יום אני צועדת שעה! זה לא עניין של מה בכך…

תוך כדי הליכה אני מתרגלת כלים רוחניים שמלווים אותי בחיי ועוזרים לי להתמודד עם אתגר הקושי הפיזי של הנתיב שבחרתי כמו, קושי פיזי וסבולת לב ריאה והאתגר הנפשי של ההתמודדות עם הבלתי צפוי, עם הלא נודע, המסלול החדש והבלתי מתוכנן וידוע מראש.

לאחר התמדה בהליכה, אני בהחלט יכולה להעיד על עצמי שתחומים אחרים בחיי התחילו להשתנות ללא הכר. אני מתמודדת במהלך היום יום עם “הפתעות” שהחיים מזמנים לי במודעות ובקלות רבה יותר.

אני מסתכלת לפחד בעיניים, אני מודה לו שהוא שומר ומגן עלי ואז אני מחליטה שהוא כבר לא משרת אותי יותר. אני עושה את מה שאני מפחדת ממנו והפחד נעלם. ואז, הניסים פשוט קורים, אני רואה אותם קורמים עור וגידים לנגד עיני.

בילדותנו, קראנו לזה להתגבר על הפחד, להעיז. היום, כשהדברים נעשים מתוך מודעות רבה וראיה רחבה, ההתמודדות עם הפחד מאפשרת למספר תהליכים לקרות במקביל והתמורה המתקבלת, רבה לאין שיעור.

אני מאחלת לעצמי שבשנה החדשה הקרבה ובאה עלי לטובה, אמשיך בדרך שבה התחלתי. אני מאחלת לעצמי ומייחלת לכך שאצליח לרתום את נסיוני הרב שצברתי, לסייע לכמה שיותר אנשים ולהיות עבורם מגדלור שמפיץ אור ואהבה.

אבא שלי היה אדם לא פשוט וחייו זימנו לו אתגרים קשים. במבט מסכם לאחור, אני מודה לאבא שלי שבזכותו ובזכות האתגרים הרבים שסיפק לי בשפע, אני כיום אדם טוב יותר…

אני מאחלת לכם שנה מלאת אתגרים והתמודדויות מוצלחות עימם.

אני תמיד כאן בשבילכם.

באהבה,

סנדרה

אודות הדר אליאש