זוזו! זוזו! זוזו!

ה – 31/12 בא עלינו לטובה! זה אמנם לא תאריך היסטורי כלשהו, אך זה כן תאריך של התרוממות רוח גלובאלית. בכל העולם, כלי התקשורת כבר מתחילים לפרסם “סיכומי שנה” בתחומים שונים. וגם אנחנו, שציינו את השנה היהודית כבר לפני כשלושה חודשים, מגדירים את התאריך כ – “ראש השנה האזרחית”. מוצאים את עצמינו עוקבים בטלוויזיה אחר אירועי החגיגות בכל כדור הארץ, מניו-זילנד במזרח (איי סמואה ליתר דיוק), שם יזכו לחגוג ראשונים ועד לחגיגות ראש השנה האזרחית החדשה שישודרו לנו ממערב ארה”ב. זהו אירוע עולמי שמחבר בין האנשים, ללא הבדל בין היבשות והעמים. העולם מחובר לתאריך זה מבחינה כלכלית, הסחר העולמי מתנהל לפי לוח שנה זה.

החגיגות והנשיקות בחצות הלילה מזכירים לי גם את ימי ילדותי. אני נזכרת כיצד היינו יושבים במרפסת של סבא וסבתא שלי, מחכים לפתיחת בקבוק השמפניה ולמופע הזיקוקים המרהיב בשמים. ידענו אז ששנה חדשה מתחילה עם כל הציפיות הנלוות להתחלה חדשה זו.

…..וזה הזמן לזוז!!!! להשאיר את השנה שעברה מאחור, לעשות חשבון נפש קצר. האם אנו מרוצים במקום העבודה, מבריאותנו, מיחסי הזוגיות שלנו או יחסינו עם הילדים?

אמנם, כבר “חפרנו” מספיק לפני 3 חודשים בראש השנה וביום כיפור. אך אם גילינו היסוס, התמהמהנו וחיפשנו נסיבות מקלות, בא ראש השנה האזרחית להזכיר לנו שעדיין לא מאוחר לקום ולהתחיל לקיים את שהבטחנו לעצמנו. למחוק את מה שכבר לא חשוב, לנקות את השולחן ולהתחיל לזוז קדימה.

אז איך מתחילים עם זה? הסוד הוא לייצר תנועה במימד הפיזי! ת’זיזו את הרגליים תחילה, את הגוף הפיזי. הקפידו על הליכה יומיומית של 10 דקות. היו בתנועה מתמדת ואז דברים אחרים יתחילו גם כן לזוז. קומו וצאו מאזור הנוחות, החם ואולי לעיתים אף מנוון?

אני מביאה לכם משל בתקווה שיעזור לכם להתחיל לזוז:

משל הצפרדע

“אני רוצה לספר לכם על ניסוי שערכנו בקפדנות.

ביד אחת אחזנו מחבת ובה מים רותחים, ביד השנייה צפרדע. שחררנו את הצפרדע לתוך

המחבת. ברגע שרגליה חשו במים הרותחים היא מיד ישרה את הרגליים שלה והקפצה את

קפיצת חייה מתך הסיר ויצאה מהסכנה.

אבל אנחנו לא ויתרנו, תפסנו אותה שוב אבל הפעם הכנסנו אותו לסיר עם פושרים. ברגע

שרגליה של הצפרדע חש במים הפושרים

היא נשארת במים והשתכשכה להנאתה. מה שהיא לא ידעה, שאנחנו מתחת לסיר הדלקנו

להבה קטנה קטנה, שהתחילה לחמם את המים לאט לאט, לאט לאט ובהתמדה.

המים הגיעו לטמפרטורה של 35 מעלות – והצפרדע… משתכשכת, נהנית, מסתדרת בתוך

הסיר, מוצאת את מקומה.

והלהבה ממשיכה לחמם….לאט… לאט…

הטמפרטורה במים הגיעה ל – 45 מעלות – והצפרדע, מה היא עושה ? לא נעים לה, היא

מתחילה להרגיש לא בנוח, אבל היא עדיין משתכשכת, מנסה למצוא את מקומה בסיר, ושוב

מוצאת לה תנוחה מתאימה

והלהבה ממשיכה לחמם….לאט… לאט…

הטמפרטורה במים הגיעה כבר ל – 55 מעלות – והצפרדע, מה היא עושה ? – עכשיו

הצפרדע כבר מתחילה להרגיש שלא נעים לה, הגוף מגרד לה, היא מזיעה, היא מתחילה

להבין שמשהו קורה אבל היא בוטחת בסיר, היא הרי מכירה אותו והיא כבר בטוח תמצא את

מקומה. היא בקושי נושמת וקשה לה לזוז אבל היא עדיין במים.

והלהבה ממשיכה לחמם….לאט… לאט…

הטמפרטורה במים הגיעה כבר ל – 65 מעלות –

הצפרדע – מבינה כבר שמשהו לא טוב קורה כאן. בשארית כוחותיה, נשימה אחת ועוד אחת,

היא מנסה לגייס את כוחותיה האחרונים. מנסה לגייס את אותם רגליים שעזרו לה אז, בניסוי

הראשון, לנתר לחייה, ולא מצליחה ומנסה שוב, והרגליים נותנות לה לקפוץ, היא קפצה,

יצאה מהסיר ו…מתעלפת. (אגב, בסיפור המקורי, היא מתבשלת במים ללא רוח חיים. אבל

אנחנו בחרנו עוד לתת לה סיכוי להתרומם).

אז למה היא לא קפצה כשהיא הרגישה את המים מתחממים?

היא לא קופצת כי: היא לא מרגישה שהיא בסכנה.

המציאות אמנם השתנתה והיא הרגישה משהו אך לא הבינה. כשהמצב היה חמור וקיצוני

היא כבר הייתה במצב של חוסר אונים.

מוסר השכל: כולנו דומים לצפרדעים. הטבע יצר אותנו מוכנים לזיהוי סכנה מידית

ובעלת עוצמה ואז אנחנו מוכנים להתמודד מידית או לברוח. אבל אנחנו עיוורים

לשינויים וסכנות שמתפתחים בהדרגה.

האוברדרפט שגדל לאט לאט ובהתמדה.

הזוגיות שמשתנה וגורמת לבלות חיים בשתיקה ובחוסר שביעות רצון.

אנחנו במקום עבודה שהיה נהדר. ועוד…. (לכל אחד מאתנו דוגמאות פרטיות)

אז המסקנה, תפסיקו לבלוע צפרדעים ותתחילו לשנות.”

אז…. זוזוזוזוזוזו, אתם אחראים ב 100%על החיים שלכם וכיצד הם נראים!

זה הזמן הנכון לזוז ולשנות.

אני מאחלת לכם שנה אזרחית נהדרת ומלאה בחוויות!

באהבה,

סנדרה

אודות הדר אליאש